פרשת ויצא

בפרשת השבוע מסופר לנו שכאשר הגיע יעקב לחרן הוא ראה את כל רועי הצאן מחכים ליד הבאר מכיוון שלא יכלו להשקות את צאנם עד שיסירו את האבן מפי הבאר, אבן כה גדולה וכבדה שהם פשוט לא יוכלו להסיר אותה, התורה ממשיכה לספר לי שכאשר יעקב רואה את רחל וצאנה מגיעים לבאר הוא מתמלא כח ומסיר את האבן ומשקה את צאן רחל.

מה סיפור זה בא ללמד אותנו? נראה שיש פה מסר גדול בעבודת האדם ולעבודה הכללית של כל עם ישראל.
עומדים הרועים עם בהמותיהם, את הבהמה לא מעניין כלום חוץ מהתאוות שלה, אין בה התפתחות עתידית, גם הרועים הגויים עומדים עם הבהמה שלהם ובעצם חושבים אותו דבר, הם יותר מתקדמים מבהמותיהם כי הם בני אדם, אבל מבחינת התקדמות מוסרית הם תקועים באותו מקום, עם הבהמיות, עם כחות הגוף אין לאן להתקדם, כל עוד לאדם יש גוף הוא לא יכול להגיע לשלמות מוסרית.

יעקב מגיע אליהם ונראה שהוא נדבק בגישה הזאת, איך באמת אפשר לעבוד את ה' ולהתקדם מוסרית כאשר יש כוחות גוף כל כך חזקים באדם? אבל אז הוא רואה את רחל, אשתו לעתיד,זיווגו , והוא מבין בעצם שאם איש ואישה הם שני גופים חומריים אבל שבעצם יש ביניהם חיבור רוחני עצום אז גם על שאר כוחות הגוף והחומר אפשר להתגבר עליהם.

בכח זה יעקב מבין שבעצם בשביל להסיר את האבן (יצר הרע) לא צריך התקדמות טכנולוגית או שאר כחות החומר אלא רק לעשות מאמץ נפשי ולהסיר את המכשול, לתת לכוחות הנשמה ולתורה הפנימית שלי שנמשלה למים להתחיל לזרום ולצאת מתוכי.

כאשר הוא עושה זאת הוא לא רק משקה את הצד הרוחני שבו אלא גם כוחותיו החומריים (צאן רחל) יכולים לשתות מרוחניות זאת ולהגיע לידי שלמות, ולא רק זאת אלא גם הגויים (הרועים האחרים) יכולים עכשיו לשתות את המים ולהתקדם מוסרית בזכות יעקב הוא ישראל.

נלמד מזה שגם לימינו אנו איננו עם מצומצם וחסר חיים אלא להיפך רק שנגשים את כל כחות חיינו בקדושה ובטהרה נצליח לקדם את עצמנו ואת כל העולם איתנו.

שבת שלום

מאת: קבוצת דברי תורה בפייסבוק