פרשת מקץ

בפרשה מסופר לנו על שבע שנות השבע ושבע שנות הרעב שהיו בארץ מצרים, מה שלא מסופר לנו הוא למה נגזר על ארץ מצרים שיהיה שם רעב? האם חטאו?
צריך להבין על מה הייתה מבוססת התרבות המצרית בזמנם.
בפרשה הקודמת אנו רואים שיוסף מגיע לבית פוטיפר וישר מקבל תפקידים בכירים, הוא מגיע לכלא וישר עוד פעם מקבל תפקיד בכיר, חוץ מרוח ה' שהייתה איתו נראה שיש פה עיקרון באופי המצרי, במצריים סומכים על האדם.

האדם הוא החזק הוא השליט והוא יכול לקבוע את גורלו וגורל אחרים, אביא מספר דוגמאות לכך: המדרש מספר שמצריים הייתה מלאה כשפים, כשפים הם לכאורה כוחו של האדם לשנות עולמות ואת המציאות. אפילו יוסף נשבה בתפיסה הזאת ומבקש משר המשקים לזכור אותו ולהוציא אותו מהבור (ואכן הקב"ה מעניש אותו בעוד שנתיים בכלא) כמו כן ידוע שהפרעונים היו טוענים שהם בני אלים, תפיסה הנובעת מאותו מקור האדם הוא זה שמחליט האדם הוא זה שמשנה האדם הוא האלהים.
כנגד תפיסה כזאת הקב"ה מעניש את המצרים ברעב, פתאום אין פותר לחלומות םפרעה, כל כוחותיו העצומים לא עוזרים לו להבין מה מתחולל בראשו שלו. הקב"ה מביא שבע שנות רעב ואין לפרעה מענה.
היינו חושבים שהקב"ה בשביל לתקן תפיסה כזאת לכאורה צריך להתגלות בכל כוחו ולהראות שאין תשועה לאף אחד כשהוא סומך על אדם אבל הקב"ה עושה הפעם תיקון יותר עמוק.
הקב"ה אינו אומר על תסמכו על שום אדם אלא אומר סמכו על האדם שסומך בה'. יוסף מגיע לארץ מצרים ומחולל מהפכה בתפיסה. סמכו עליי כי אני כלי לכחו של הקב"ה. זהו התיקון העמוק שאמור להופיע גם בימינו אנו

מאת: קבוצת דברי תורה בפייסבוק